בן דליה וברוך. נולד ביום ג' בטבת תשל"ה (17.12.1974) בחולון. אח תאום לשחר, ושניהם אחים של שרון ואלעד.
אשר היה ילד שובב, מלא חן, פעיל ותוסס. ילד רגיש לזולת, עדין ונהדר, תיארה אחותו. ילד טוב וחדור מוטיבציה, לוקח אחריות ומסיים כל משימה שלקח על עצמו בדרך הטובה ביותר.
הרגישות שלו לזולת לא הייתה מוגבלת לבני אדם, אהבתו הרבה לבעלי חיים בלטה מילדותו - מלטאות קטנות, ציפורים ועד סוסים, לא הייתה חיה שפגש שלא טיפל בה. "בדירתנו טיילו נחשים, צבים, ארנבים, אוגרים, ועוד כמה זוחלים שעד היום אין לי מושג מה הם היו", סיפרה אחותו, "כולל אותה זיקית שמצאה דרכה למטבח ותקפה את אבא כשחזר מהעבודה והניח את כלי האוכל שלו בכיור. הייתי שותפת סוד יחד עם אימא לכל החיות האורחות בבית שאתה ושחר הנחתם מתחת למיטת הקומותיים. 'רק כמה ימים' היית אומר, 'רק עד שהכנף שלה תבריא, רק עד סוף השבוע, עד שהזנב שלה יתאושש או עד שהוא יחזור לאכול״.
בהגיעו לגיל ארבע-עשרה הוא עבר להתחנך בפנימיית "הכפר הירוק" ע"ש לוי אשכול שברמת השרון. אופיו הנוח, האופטימיות שהפגין והעובדה שעשה הכול בשמחה ובאהבה, כמו גם חוש ההומור שלו ושמחת החיים התמידית שליוותה אותו, סייעו לו רבות להשתלב באורח החיים בפנימייה והוא תרם רבות ליצירה של "משפחת הכפר הירוק".
במרץ 1993 התגייס לצבא ושירת כלוחם ביחידת המסתערבים בפלוגת "אורן" ביחידת חרמ"ש (חיל רגלים ממוכן ומשוריין). במהלך שירותו לקח חלק בפעילות מבצעית של היחידה ביהודה ושומרון ובעזה, וסיים את השירות בדרגת סמל ראשון.
לאחר שחרורו, ביום 22.5.1996 התגייס אשר למשטרת ישראל. הוא שובץ תחילה לשירות במחלקת הסיור ובהמשך עבר למחלקת הבילוש. במסגרת ההכשרות הרבות שעבר הוסמך במכון וינגייט כמדריך קרב מגע וכושר גופני, ואף שימש כמדריך ירי במחוז ש"י (יהודה ושומרון).
ביוני 2005, אחרי תשע שנים של שירות מסור, הוא הגשים את חלומו ועבר לשרת ביחידת הפרשים במחוז תל אביב, ושם המשיך גם לאמן את יחידתו בתחומים בהם עבר את ההסמכות במכון וינגייט.
במסגרת שירותו תמיד היווה דוגמה ומופת למקצועיות ולמסירות לתפקיד. בפברואר 2009 הצליח עם שותפו ללכוד גנב באזור התחנה המרכזית בתל אביב, פעולה שהביאה פרסום והד חיובי לפעילות יחידת הפרשים – שכן רכב לא היה מצליח לתמרן בסימטאות האזור. על השתלבותו ביחידה סיפרו עמיתיו: "אתה יושב איתנו בפרגולה ומגיב בציניות שמצחיקה את כולם לכל מה שאתה שומע. יחסרו לנו הקללות, עיוותי המילים, השפה 'האשרית' שלך שאתה ממציא באותה השנייה. מי כמונו מכירים כמה היית מצחיק, כמה שימחת אותנו, סיפרת תמיד סיפורי עבר עם תיאורים שגלגלו אותנו מצחוק".
אשר התגורר בבאר יעקב. נולדו לו שלושה ילדים - ירין, עידן ואיתי, אותם אהב אהבה עזה והם היו חשובים ויקרים מאוד לליבו. בכל עת גם הפגין אהבה גדולה לכל בני המשפחה המורחבת. תיארה אחייניתו: "היית הדוד הכי טוב שאפשר לבקש. היית הדוד שתמיד הייתי מספרת עליו בגאווה לחברים, היית הדוד שתמיד שמח לראות אותי ואת קארין והדוד שאף פעם לא שוכח ימי הולדת".
אשר בלט במימדיו ובכריזמה שלו, בנוכחותו ובקולו העבה, כמו גם בחוש ההומור הייחודי שלו, בשפה ה"אשרית" ובשמחת החיים שקרנה ממנו. "חוש ההומור הענק שלך היה סימן היכר", כתב אחיו, "בחירת המילים, המשפטים והסגנון הפכו אותו לכל כך ייחודי, מוכר ומשויך רק לך".
התנהלותו היומיומית הייתה מוקפדת ומתוכננת לפרטים, הוא היה פדנט ויסודי, פרפקציוניסט כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו. ערכים של יושר, נאמנות, אמת ורדיפת צדק היוו נר לרגליו והיתוו את דרכו בניסיון לתקן עוולות בהן נתקל במהלך חייו. אדם שדאג תמיד לזולת, תומך ומוכן לסייע בכל עת, והכול תוך שמירה על רוח חברית, רגישות ואווירה טובה. "היית נותן לאחרים עד ששכחת שגם אתה קיים", כתב אחיו שחר, "רצון בלתי נלאה לרצות את האחר בכדי שתהיה שלם עם עצמך ותוכל לישון טוב בלילה". והוסיפה שרון, אחותו הגדולה: "הדאגה שלך לזולת עוררה בי תמיד גאווה. ידעתי שלאן שתלך ומה שתעשה תמיד תהווה דוגמה למסירות, אחריות והקרבה... ואין עוד שילוב מנצח וכובש לב כמו הרפתקנות ורגישות. לא לפחד מהחדש ולמצות את הרגש שבכל רגע. וזה היית אתה. כזה אדם נשארת. רגיש, אוהב, חם, נדיב, הרפתקן חובב טבע ואדם".
חברות הייתה ערך עליון אצלו, ואשר שמר על קשרים טובים עם חברים שהכיר בכל תחנה בחיים. תיארו חבריו: "מגיל צעיר עברנו ביחד את כל תחנות החיים. צברנו אינסוף חוויות בפנימייה, ישנו מיטה ליד מיטה, הלכנו ברגל לבית הספר, עבדנו בשדות ובפרדסים, התחתנו, הקמנו משפחות, גידלנו ילדים... חגגנו שמחות לצד קשיים, רבנו והשלמנו, כעסנו וסלחנו – אבל תמיד נשארנו חברים קרובים ושמרנו על קשר... במשך שלושים שנה אנחנו ביחד".
אשר ידע לחוות את כל שיש לחיים להציע. הוא אהב לצאת לטיולי טבע בארץ ובחו"ל ולפקוד מקומות חדשים, אהב מוזיקה, מסעדות ושתיית בירה בחברת ידידיו .בין תחביביו הבולטים – צלילה ודיג עם שחר, אחיו התאום ושותפו הקבוע, וספורט מכל סוג שהוא, בכלל זה רכישת אופנועי ספורט ורכיבה עליהם.
רב-סמל בכיר אשר מור נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב בחשוון תשע"ט (21.10.2018). בן ארבעים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר שלושה ילדים, הורים, שני אחים ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "לעד תשכון בלב כולנו ונזכור אותך, על טוהר נשמתך, אהבתך, עוצמתך יושרך וכנותך."
ספד אחיו התאום, שחר: "איזו זכות נפלה בחלקנו להכיר אדם כמוך, נדיר בכל רמ"ח איבריך. כמה יושר אישי ורדיפת צדק היו בך, איזה אח ואיש סוד וחבר היית... אף אחד מאיתנו לא מעכל, לא מבין ולא תופס איך דבר כזה יכול לקרות. איך נקטפת מאיתנו כשאתה כל כך צעיר, יפה וכשכל כך הרבה דברים עוד לפניך... גם סלע חזק או ברזל יתפוררו בסופו של דבר. הזמן וההתמדה יוצרים את השחיקה עד השבר. נלחמת כמו אריה, גיבור שלי!... אז אשר אחי, עצום עיניים יפה שלנו ותנוח. המלאכים כבר יעטפו אותך בכנפיהם הרכות, יהיה לך נוח ונעים כמו שלא הרגשת שנים".
ספדה אחותו שרון: "אדם עם ערכים כמו שלך לא קל למצוא וכשמוצאים לא נותנים ללכת. לא נתנו לך ללכת. עד היום... אני אזכור תמיד את החיוך שלך השובבי, עיניך הירוקות שכל כך אהבתי, את עורך החלק וריח האפטר שייב שאף פעם לא יצאת מהבית בלעדיו. אזכור את שיחותינו הרבות והתבונה שלך, את הרגישות והחום. את החיבוק שלך. כמה הייתי גאה לקרוא לך אחי. אח שלי אהוב, אני סולחת לך. אני אוהבת אותך ולעולם לא אחדל".
דודתו ציפי ספדה לו: "אשר, לכתך מאיתנו ומותך הם כמו בום על-קולי עבורי שהדיו ממשיכים לחולל סערה בתוכנו, לפגוע ולפצוע אותנו, כמו אבן שנזרקה למים ואדוותיה נעות ופוגעות בכל הכיוונים, כמו תופעת טבע אדירה שעברה עלינו, כמו גל צונמי שהיה כאן, השאיר הרס וחלף...
סבי היה אומר 'כשהנר כבה' והנר שלך היה שלהבת חמה, לוהטת, רוטטת, אהובה ומלאת חיים שכבתה. לכל אחד יש נר משלו וכל אדם בא זמנו. אנו שמחים שאדם כמוך חי בינינו, נתחמם ונחייך לאור הזכרונות. נתת את כל ליבך למשפחתך, לחבריך, למכריך ולשירותך במשטרה, באהבה ללא גבולות. מה שנותר לנו הוא לאסוף את עצמנו, לחזור לחיים ולזכור את הילד האהוב, המצחיק ולפעמים העצוב והסובל שהיה ונשאר תמיד חלק מאיתנו, להמשיך את חיינו בלעדיך ולמלא אותם בתוכן ובשמחה ככל שנבחר...
אנו נפרדים היום מהקיום החומרי-הפיזי שאבד לנו ללא שוב, אתה כבר לא איתנו, אבל נשמתך מחוברת ושזורה לבלי הפרד בקרבנו. כל אחד וה-אשר שלו שחקוק לתמיד בזיכרונו. אתה מזכיר לנו שהחיים הם זמניים, שכדאי לאהוב ולשמוח בחיינו כל עוד אנחנו יכולים. אוהבת אותך".
חברו ליחידת הפרשים ספד לו: "אשר היקר, קשה לדבר עליך בזמן עבר. זה לא מסתדר בראש, זה כואב בלב, שורף מבפנים. אתה תחסר לי, תחסר לכולנו... כמה אהבנו אותך, אשר. אנחנו מתהלכים סהרורים ביחידה, בראש מורכן ולא מאמינים לבשורה המרה, למציאות הלא הוגנת הזו, עם דמעות בעיניים, גוף שמוט ופנים נפולות מסתכלים אחד על השני בעיניים והמילים לא יוצאות. מנסים להעלות זיכרונות בצחוק וכולו מהול בעצב... אוהבים אותך, ננצור אותך בליבנו תמיד".
טל, בתו של שחר, אחיו התאום, פרסמה בדף הפייסבוק שלה דברים לזכרו: "אשר דוד שלי, כבר חודש שאתה לא נמצא איתנו. אומרים שהזמן מרפא אבל בכל יום שעובר נפער בנו חור יותר עמוק. אתה חסר לנו. בימי שישי חסרים לנו הצחוקים שלך ושל אבא, איך שהייתם יורדים האחד על השני. חסרה לנו השפה ה'אשרית' הזאת שלך, שהייתה כובשת כל מי שיצא לו לדבר איתך. בפעם האחרונה שראיתי אותך חיכית לי במיוחד בשביל להגיד לי שלום ולשאול לשלומי. לא הבנתי למה חיכית במיוחד שאחזור ובטח לא הבנתי שזו הפעם האחרונה שתשאל. אני מתגעגעת אליך... אני מקווה שיגיע יום שבאמת אוכל לדעת שעכשיו טוב לך ואתה נח. אני מבטיחה לזכור אותך תמיד. אני אוהבת אותך".
ספדו החברים של אשר: "אחרי שלושים שנה אנחנו כבר משפחה. היינו שם בשבילך, ואתה היית שם בשבילנו... היום אנחנו קוברים אותך, והמשפחה שלנו מרוסקת. אשר אח יקר שלנו, אנחנו מבקשים היום סליחה ומחילה, סליחה שלא ידענו לעזור... נשארנו כואבים, המומים ומתגעגעים. נזכור אותך לעד".
באזכרת שלושים יום לאשר סיפרה אמו: "אתה חסר לנו כל כך, אבל אנחנו דואגים למלא אחר הבקשות שלך מאיתנו, ויש בזה מן הנחמה... אחת מבקשותיך הייתה שאלעד אחיך יכין לך תבליט עבור יחידת הפרשים שתוכל לתלות בחדר הישיבות שלכם. אלעד עזר לך אמנם לבחור תמונה, אבל הוא לא מצא פנאי להכין לך את התבליט, ובקשתך נשארה בגדר משאלה שטרם התגשמה. אבל מיד לאחר השבעה אלעד גייס זמן, ישב במשך מספר שעות והכין לך באהבה רבה את התבליט למשפחת הפרשים. אלעד הגשים את משאלתך והיום הזה נמסור לחבריך הפרשים, שהיו כולם כל כך אהובים עליך, את התחריט, שכה רצית לראות אותו תלוי אצלכם. אנו מבטיחים לך שכל אחד מאיתנו, וכולנו יחד, נעשה ככל יכולתנו על מנת שבקשותיך יתגשמו לטובה ולברכה".
ביחידת הפרשים בבאר יעקב הוקמה פינה לזכרם של אשר ושל מוסטפה. זאת על פי בקשתו המפורשת של אשר מחבריו, שלעולם לא ישכחו את מוסטפה אשר היה חלק אהוב ובלתי נפרד מהיחידה.
אשר מונצח עם כל חללי משטרת ישראל באתר ההנצחה שבמכללת השוטרים בבית שמש. דף לזכרו הוקם במדור "גלעד לזכרם" באתר האינטרנט של משטרת ישראל.
תצוגת מפה